בחופשה בקיבוץ בצפון, אני עומדת מול שולחן הסלטים בארוחת הבוקר בחדר האוכל המיושן והנהדר, מסתכלת על סלט הירקות החתוך קטן קטן, וחושבת על עירוב שימושים. ככה זה אצלי, כל הזמן מחפשת מטאפורות להסביר מושגים בתכנון עירוני, להסביר את הצורך הדחוף בהערכות חדשה לאתגרים הצפופים שלנו.
נחזור לסלט. עגבניות, מלפפונים, פלפל ירוק, בצל ופטרוזיליה, מתובלים בשמן זית לימון ומלח. טרי טרי וטעים מאוד. זו מטאפורה מצויינת לעירוב שימושים טוטאלי. ערבוב של הכל בהכל, ממש כמו בסלט הירקות- מגורים, חנויות מכל מיני סוגים, עסקים, משרדים, מלונות. אני מנסה להיזכר במקומות שבהם אפשר לראות עירובים כאלה. בדרך כלל אין כזה עירבוב טוטאלי, ומה שעולה לי בראש אלה הסצינות המפורסמות מהסרטים הדיסטופיים כדוגמאת "בליידראנר" ו"טוטאל ריקול", המציגים ערים חבוטות וצפופות, בהן המגורים מעורבבים במסחר ובפנאי, ושואבות השראה מערים מדרום מזרח אסיה. לי נראה שזה כמו בסלט: טעים כשזה טרי, פחות טעים כשזה מתיישן... ובטח זו לא יכולה להיות המנה היחידה בתפריט לאורך זמן.
עירוב שימושים יכול לבוא בכמה תצורות. באיזורים ותיקים בערים ותיקות, נניח כמו תל אביב, עירוב השימושים מזכיר יותר קרם שניט או עוגת שכבות. שכבה של מסחר, אולי שכבה נוספת של משרדים, ומעל זה מגורים. גם זה טעים, אפשר לאכול שכבה שכבה או לקחת חתיכה אנכית שתכיל את כל הטעמים. אבל גם את זה אי אפשר לאכול כל היום... בערים אחרות בעולם עירוב השימושים הוא ברמת הבלוק. בכל מבנה שימוש אחר – מגורים, תעסוקה, מסחר. לוקחים מגש ומניחים מאכלים שונים זה ליד זה.
כשהתרחקתי משולחן הסלטים והבטתי עליו מרחוק, הבנתי מה המטאפורה הנכונה לחשיבה ולתכנון עירוב שימושים עירוני: השולחן כולו! קערות קערות של גבינות, לחמים, ירקות, ביצים, גם סלטים שכבר מעורבבים בהם ירקות וטעמים שונים, חמים וקרים. מתכנן העיר מסתכל על כל מה שעומד לרשותו בעולם התכנון והשימושים העירוניים, בוחן את הצרכים העירונים ובוחר בזהירות את המרכיבים הנכונים. טרנדים ומילות קוד כמו "עירוב שימושים" לא מספיקות כדי להבין את התמונה כולה, ויכולות להיות מבלבלות ומטעות. שימוש חדגוני בעירוב שימושים מסוג אחד גם הוא לא ישיג את המטרה של יצירת רחובות חיים ואינטנסיבים, וגם לא מתאים בכל מקום ולכל אורך הרחובות העירוניים.
אז מה אתם מעדיפים- עוגת שכבות או סלט? איך אתם רואים עירוב שימושים?
Comments