איך ניתן להשפיע על החלטות של מוסדות תכנון?

בדרך כלל נדמה לנו שההחלטות של מוסדות התכנון מתקבלות בדלתיים סגורות, הרחק מעין הציבור ולמעשה מונחתות עלינו כמו גזירה משמיים. בפראפראזה על חמשת השלבים של האבל של קובלר-רוס, ההשפעה על החלטות תכנון כרוכה גם היא בתהליך של חמישה שלבים לא פשוטים. אך בשונה מהמודל של קובלר, ולשמחתנו הרבה, בתכנון ובנייה יש לנו גם את הכוח לשנות ואף לבטל החלטות שגם אם נדמה כך, אינן גזירת שמיים.

כאמור, מדובר בחמישה שלבים:

1. גילוי (שלב ההכחשה): הכל מתחיל במודעה קטנה שאתם רואים ברחוב, בצמוד למבנה או מגרש כלשהו. במודעה כתוב באותיות קטנטנות מידע רב, שאת רובו אתם לא לגמרי מבינים. דף גמרא קשה לפיצוח. מה שכן ברור הוא שככל הנראה מבקשים לבנות מבנה גבוה במקום המבנה הצנוע הקיים. בהתחלה אתם נבהלים ומבקשים להכחיש את הגזירה – מה פתאום 30 קומות? ברחוב הקטן הזה? בשיחות עם השכנים אתם מבינים שצריך להבין טוב יותר מה קורה כאן, ואולי לגבש עמדה ולהיות נוכחים בתהליכי קבלת ההחלטות אם ברצונכם להשפיע.

2. איסוף מידע (שלב הכעס): אם בתהליך האבל, עיבוד הגזירה נעשה על ידי כעס, הרי שבשיתוף ציבור הוא נעשה על ידי איסוף מידע שעלול להיות מלווה גם בקצת כעס. ברשות המקומית חייבים לתת לכם לעיין במסמכים של הבקשה שהשלט התייחס אליה, אבל לא חייבים להסביר ולפרש מה המשמעות של הבקשה. כדי להבין טוב יותר מה בדיוק מכיל הפרוייקט, ואיך בדיוק עליכם לפעול, אתם צריכים עזרה. לפעמים מדובר באנשי מקצוע – אדריכלים, עורכי דין, שמאים, ולפעמים מספיק לגייס כוחות מקומיים וללכת לעיריה.

3. גיבוש עמדה, הגשתה והצגתה(שלב המיקוח): או במילה אחרת "התנגדות". אחרי שלמדתם מה כוללת הבקשה, אתם צריכים לנתח את המשמעויות ולגבש עמדה. את העמדה מעלים על הכתב, מצרפים תצהיר אימות שחתום על ידי עו"ד, ומגישים למוסד התכנון המתאים. המסמך הזה נקרא "התנגדות" וצריך לכלול בו הסברים ונימוקים לעמדתכם. למשל, אתם חושבים שתוספת של 50 יחידות דיור לרחוב הצר שאתם גרים בו ישפיע על היכולת להכנס ולצאת מהמבנה החדש ומהבתים הקיימים, או שאולי המגדל מצליל על המבנים שלכם בצורה לא מידתית, או שאין מספיק בתי ספר וגני ילדים בשכונה. אחרי שהגשתם את ההתנגדות, יזמינו אתכם לדיון בפני מוסד התכנון, ושם תצטרכו להציג את ההתנגדות שלכם ולהסביר אותה. חברי הוועדה יקשיבו ברוב קשב, והוועדה המקומית ויזם התוכנית יתנו מענה לסעיפי ההתנגדות שלכם.

4. החלטה של מוסד תכנון (שלב הקבלה, או שלא): אחרי שיסתיים הדיון ואתם תצאו מהחדר, חברי הוועדה ידונו בהתנגדויות ויקבלו החלטה. בגלל מגמות הציפוף והצורך הדחוף בהתחדשות עירונית ותוספת יחידות דיור, טיעוני התנגדות כלליים כמו – מצוקת חניה, הסתרת שמש ואוויר, מטרדים בתקופת הבניה – כבר לא מתקבלים כמעט בכלל. זה לא אומר שלא צריך להעלות אותם, אבל יש לנמק היטב, ורצוי גם להציע פתרון תכנוני חלופי שאולי מהווה חלופה טובה יותר למה שכלול בבקשה. הוועדה מקבלת החלטה האם לאשר את הבקשה כפי שהוגשה, האם לדחות אותה או אולי לבקש תיקונים שונים כדי שחלק מההתנגדויות יקבלו מענה.

5. השלמה או פעולה נוספת: אחרי שתקבלו את ההחלטה, תקראו אותה בתשומת לב ותגבשו עמדתכם. האם המענים מספקים וההתאמות שיעשו בתוכנית עונים על ההתנגדות שלכם? האם ההחלטה מאוזנת וסבירה, וברור שיהיה קשה לסתור אותה? אם עדיין אינכם מסופקים, יש מה לעשות. אפשר להגיש ערר או עתירה מינהלית בהתאם לעיניין.

קיימת ביקורת רבה על תהליך זה של התנגדויות, שלמעשה משתף את הציבור מאוחר בתהליך התכנון, לאחר שהושקעו משאבים ומאמצים רבים הן אצל היזם והן ברשות המקומית. בשנים האחרונות הולכת ומשתרשת פרקטיקה של שיתוף ציבור מוקדם יותר בתהליכי התכנון, במיוחד בתוכניות התחדשות עירונית שמהוות התערבות מאוד משמעותית ברקמות קיימות ומשפיעות על התושבים הקיימים בצורה דרמטית.

מה דעתכם על תהליך שיתוף הציבור שקיים היום? באיזה שלב אתם חושבים שצריך לשתף את הציבור בהחלטות התכנון? ספרו לי בתגובות.