למה מתכוונים כשאומרים "אסטרטגיה"?
כשחושבים על אסטרטגיה, בין אם זה לארגון, לתהליך, או למדינה שלמה, מסתבר שזה לא פשוט בכלל להישאר על הנתיב האסטרטגי. בקלות רבה אפשר לגלוש למטרות, ליעדים או אפילו לאמצעים. שהם אומנם כלים למימוש אסטרטגיה אך אינם האסטרטגיה עצמה.
אז מה זו אסטרטגיה?
המושג, שמקורו בכלל בתורות מלחמה מהמאה ה- 19, חדר לשיח המודרני בהקשר העסקי והשיווקי, אבל גם המדיני והתכנוני. המילה קיבלה עם הזמן משמעויות שונות, אנשים אומרים "אסטרטגיה" אבל בעצם מתכוונים לרעיון טוב, לתוכנית פעולה כללית, או לסדרה של החלטות שצריך לקבל. אך המשמעות האמיתית של אסטרטגיה היא לתכנן ליום שאחרי, לחשוב לטווח ארוך. מאוד ארוך. תמונת עתיד. ממנה ייגזר מה צריך לעשות היום- מטרות, יעדים ואמצעים - כדי להביא את עצמנו למקום שאנחנו רוצים להיות בו בעתיד.
בשנת 2017 הגישה המועצה הלאומית לכלכלה את "התוכנית האסטרטגית" שאושרה על ידי ממשלת ישראל, ומאז הכתיבה את היעדים של מוסדות התכנון. התוכנית האסטרטגית היא למעשה תוכנית "אקסל". כל כולה – הערכות כמותיות של אוכלוסיה עתידית, חישובים של פחת תכנוני לאורך ציר הזמן, והצגת המספרים של יחידות הדיור שנדרשות בישראל בכלל ובכל מחוז בפרט, באמצעות טבלאות.
אמנם לא נאמר במפורש, אבל האסטרטגיה שמשתקפת מהתוכנית של 2017 היא "מלאי דירות בכל מחיר". מעצם הצגתה של תוכנית כזו, שכל כולה טבלאות וכמויות, כתוכנית אסטרטגית לדיור של מדינת ישראל, ניתן להבין שהממשלה שמה את יהבה בעיקר על מספרי יחידות הדיור שיאושרו כאן עד שנת 2040. לגיטימי, ואפילו הצליחו לבצע בהצלחה יחסית, אבל אסטרטגיה כזו מגיעה עם מחירים.
מתוך ההבנה שמספרים לבדם לא יכולים לייצג את תמונת העתיד הרצויה, מינהל התכנון לקח על עצמו לערוך פרקים אסטרטגים נוספים, אשר חלקם אושרו במועצה הארצית. אבל פרקים אלה אינם אסטרטגיה, לא משנה איך קוראים להם. מינהל התכנון, מתוך כוונה טובה, נפל למלכודת של העיסוק במוכר. עושים מה שיודעים לעשות טוב – מתכננים, ומקבלים החלטות טובות בדרך כלל. הפרקים הנלווים שגובשו הם תוכניות ארוכות טווח, ולא בדיוק אסטרטגיה. כדי להגיע לתמונת עתיד רצויה צריך להתרחק מהמוכר ולהעיז לעסוק בדברים כואבים, במורכבויות, בזיקות בין החלקים השונים, לנהל דיון ציבורי אמיתי לאן הולכים ולהיות אמיצים באמירות האסטרטגיות.
בהקשר התכנוני עירוני, אני מבינה אסטרטגיה כשני תחומים משלימים. הראשון- במשמעות של "מה": לאן רוצים להגיע, מה היא דמות העתיד שאנחנו חושבים שתהיה טובה לקהילות בעוד 20-30 שנה ואף יותר מכך. השני –במשמעות של "איך": מה יהיו הכלים של התכנון העירוני שיתאימו למורכבויות העתידיות. משני מהלכים משלימים אלה אפשר יהיה לגזור לאחור עד ההווה את הנתיבים בהם צריך ללכת.
אסטרטגיה תכנונית לישראל צריכה לעסוק בנושאים רגישים ונפיצים שקשורים לתהליכי ציפוף, סגרגציה ושינויים עמוקים במאפייני החיים בישראל. בנוסף, האסטרטגיה של מינהל התכנון צריכה לעסוק בדרכים של קבלת החלטות מבוססות נתונים, וכן בכלים עתידיים לתכנון. חייבים לדעת מה לתכנן, וחייבים לקבל כלים לתכנון המתאימים לעתיד המורכב כדי לעשות זאת בהצלחה.